קרב הלשכות בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, יצא מפרופורציות. גם אם קיים מתח בין האישים, אסור לתת להתנהגות קלוקלת להכתיב מהלכים.
לא מקובל – שעוזר הרמטכ"ל פועל על דעת עצמו, ללא ידיעת מפקדו, גם אם הוא טוען כי תפקידו להגן על הרמטכ"ל.
במאבק המיותר הזה – המפסיד הוא צה"ל.
על פי טיוטת דו"ח מבקר המדינה – עיקר "אש הביקורת" לעבר לשכת הרמטכ"ל.
עפ"י חוק יסוד הצבא – הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סא"ל (מ)
ההיררכיה של צה"ל, פשוטה וברורה. הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון שכפוף לממשלה, בראשות ראש הממשלה והם כפופים לכנסת.
כפיפותו של הרמטכ"ל – עפ"י חוק יסוד הצבא (1976) קובע, כי צה"ל והרמטכ"ל כפופים לממשלה ונתון למרות שר הביטחון. וועדת אגרנט שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים, מצאה והתריע על הוראות לא ברורות או שלא קיימות דיין בתחומים אלה.
נראה לי שהבעיות שהתגלו אז – ביחסים, בקשרים, בכפיפות המקצועית, עדיין לא נפתרו, עם התגליות של פרשת הרפז – אל"מ ווינר, רא"ל אשכנזי.
הרמטכ"לים בעשור האחרון – התחילו כקצינים מקצועיים לכל דבר, שכל מעיניהם היו בפיקוד על צה"ל, בנייתו והכנתו למלחמה.
זה תפקידו העיקרי והייעודי של הרמטכ"ל – הן על פי חוק היסוד והן על פי ההיגיון הצבאי המקצועי.
הבעיות התחילו בשעה שהכח, המעמד והעשייה, תוך התחככות, בשועי המדינה ופוליטיקאים מהשורה והכנסת, שהבעירו אצלם שאיפות פוליטיות, שאחרי הפרישה מצה"ל.
קחו לדוגמא את רא"ל ליפקין-שחק, שעם פרישתו הלך להקים מפלגה, שאול מופז שהלך לפוליטיקה, רפול ז"ל – לפוליטיקה, דן חלוץ – מנסה כוחו בפוליטיקה, והם אינם בודדים בתחום זה.
המציאות מלמדת – שרוח השלטון, כנראה קוסם לרמטכ"לים ולכן עם התקרב מועד סיום הקדנציה של 4 שנים בתפקיד, הם מתחילים לפזול לעבר המפלגות, עושים לובינג שקט או עקיף ומכאן הדרך לסכסוך עם הממונים, שר הביטחון וראש הממשלה – קצרה ביותר.
אותה מחלה פוליטית – מצויה גם אצל ראשי המוסד והשב"כ, והסכסוכים בתחומים אלה, היו ויהיו כנראה גם בעתיד. ראה פרשת עמי אילון – ראש השב"כ שניסה נואשות להתערות בפוליטיקה ואת ראש המוסד היוצא, מאיר דגן שמעורר מחלוקת גרעינית ועושה רוח פוליטית.
הרמטכ"ל גבי אשכנזי – הפתיע לרעה, הוא התחיל הקדנציה ברוח גבית חיובית ומקצועית, כשעיני כל ישראל נשואות אליו כדי שישקם את צה"ל, ייעודי כוחו והרתעתו, לאחר הכישלונות במלחמת לבנון השניה. הוא קיבל ירושה מהרמטכ"ל דן חלוץ, צה"ל כבד, עייף, לא מאומן דיו, וצריך לומר, הצליח לעורר אותו ולהוביל לניצחון במלחמה בעזה במבצע "עופרת יצוקה".
דו"ח מבקר המדינה והשלכותיו
מתוך טיוטת הדו"ח ועל פי הפרסומים בתקשורת מתוכו – עיקר "אש הביקורת" מכוונת ללשכת הרמטכ"ל ולא בכדי. איסוף חומר, כנגד שר הביטחון, שכולל לכלוכים, רכילות, נסיעות אשת השר, עיסוקים נוספים, כל חומר שיכול לשמש למלחמת לשכות – זה אבסורד ונגע שאסור שיקרה במערכת צה"לית.
הטענה של עוזר הרמטכ"ל – אל"מ ווינר בקולו, או בקולות מקורביו, כי תפקידו להגן על הרמטכ"ל, זועק בטיפשותו.
תפקידו – לעזור לרמטכ"ל לנהל את צה"ל, לעמוד בקשר עם קציני המטכ"ל, לדאוג לפעילות תקינה של לשכת הרמטכ"ל, ובעיקר למלא בקפדנות אחרי הוראות ופקודות הרמטכ"ל. אין בתפקיד זה, שום מקום לאיסוף חומר אנטי שר הביטחון ובוודאי לא רכילות/לכלוך כדי שישמש כחומר סחיטה, בשעת הצורך.
אם אל"מ ווינר – ראה בתפקידו גם את הצורך להגן על הרמטכ"ל – זה היה רק תפקיד אחד, "שלא יתקרר", ויצא מהלשכה עם סוודר וישתה מים.
התפקיד להגן על הרמטכ"ל – הוטל על יחידה מיוחדת שאמונה על כך.
לשכת שר הביטחון
אין זה חדש, ששר הביטחון, סובל מיחסי ציבור ויחסי אנוש – לא מוצלחים. חלק מהבעיה, נעוצה באישיותו ובאמונתו הפנימית, שהוא "חכם" יותר מהסובבים אותו, מהיר תפיסה יותר ורואה שני צעדים קדימה. מכאן – שרבים מקרוביו ופקידיו, נרתעים ממנו כאדם, אך מעריכים אותו כמפקד, כלוחם נועז והיותו בעל עיטורים רבים, לא באו לו מאיסוף חומר רכילותי וישיבה בממשלה.
שר הביטחון ברק יוצא מדו"ח המבקר – לא נקי לגמרי, אך גם לא פגוע במיוחד.
מקסימום יינזף על התנהלותו האיטית והמכוונת, שלא דאג להשקיט את הסערה ולהוריד הלהבות אלא עמד מהצד ונהנה מהמדורה והגיצים שעפו סביב.
מוזר שאשתו של הרמטכ"ל, גם היא קשורה לפרשת הרפז – ע"י התערבות בוטה ועיסוק אובססיבי, באיסוף חומרים, בעידוד הרפז וחבורתו, ע"י מאות המסרונים שהתגלו במהלך הפרשה – וקשה להניח שבעלה האהוב לא ידע מכך.
הרפז, לפי הראיונות האחרונים בתקשורת – מאיים בעקיפין, שהעמדתו לדין, תגרור פתיחת פרשיות נוספות וחמורות לא פחות ולכן מציע לפרקליטות לא להעמידו לדין.
תפקידה של הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, בצל האיומים, לעשות מעשה פשוט ולהעמידו לדין על אתר.
הפרקליטות מייצג את הציבור, לכן אם יש להרפז עוד מסמכים מזויפים או סיפורי זיוף או פרשיות זיוף – אדרבא, עליו ועל הפרקליטות לדאוג לפרסומם, למען הציבור והניקיון החברתי.
לסיכום, נראה לי שהפרשיה לא מריחה טוב, לא עושה טוב מבחינת היחסים בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, כפי שמתחייב מהחוק ומהתפקיד, ועד לדו"ח הסופי, עוד נשמע, נקרא ונראה הרבה מרואיינים עם גרסאות כיסוי לא מעטות ועם איומים והאשמות עסיסיות בצמרת.
על המבקר לפעול כמיטב הבנתו – כפי שעשה זאת בעבר, ללא פחד וללא מורא, כפי שהורגלנו במהלך כל הקדנציה שלו.
היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, יפעלו אף הם בהתאם למתבקש, מתוך דו"ח המבקר, לא ייכנעו לאיומים כדי לשמר את ערכי שלטון החוק.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. אל"מ ווינר, חלם והיה מיועד לתפקיד קצין חינוך ראשי.
2. בנסיבות שנוצרו – צה"ל כנראה ניצל ברגע האחרון, מקצין שבהתנהלותו הוא ההיפך – מחינוך צה"לי ודרכו לפרישה סלולה.
3. גב' אשכנזי – למרות החיבה שרכש בציבור הרחב – יוצא עם כתם מכל הפרשה. מתברר, כשזה מגיע לפוליטיקה, התמימות נעלמת אי שם בתוככי התככים והקומבינות.
4. הרחש, בחש, בלשכת שר הביטחון דווקא בימים טרופים אלה – לא מוסיפה ביטחון לציבור ולא לצה"ל.
5. סיום מהיר של הפרשה – טוב ובריא לכל המעורבים ולמדינה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
